כיום באנגים מגיעים במגוון עיצובים צורות ופרקולטורים. לאחרונה הבאנג מועדף על קהל המעשנים בשל הנוחות ועישון חלק יותר. כמו כן, העשן טהור יותר מהסיגריה. במשך זמן רב, בני האדם הגיעו להישגים יוצאי דופן באמצעות המצאה וגילוי כגון: אש, מפעלים, מטוסים, סוגי מכונות, גלגלים, ועבור קהילת המטופלים הרפואיים עישון באנג הוא אחד מהם. אתם עשויים לחשוב שהבאנג הוא יצירה חדשה במקצת, אבל מקורו מתוארך לתקופות קדומות יותר במספר מיקומים ברחבי כדור הארץ. באנגים מיוצרים באמצעות זכוכית ואנחנו יודעים שזכוכית הייתה קיימת אפילו לפני אלפי שנים. העובדה היא שהבאנג שאנחנו מכירים היום לא היה קיים אז, אבל הגרסאות המוקדמות שלו כן. ההיסטוריה של הבאנג די מעניינת ואתם לא תלמדו אותה בשום בית ספר אז אנחנו כאן כדי לעזור לך. מאמר זה דן כיצד הבאנג צמח לצורה שאנו מכירים היום ומה צופן לו העתיד.
תחילתה של הזכוכית
זכוכית היא חומר טבעי וניתן למצוא אותה מסביב להרי געש והבאנגים שאנו משתמשים בהם כיום מורכבים מזכוכית. השימוש בזכוכית בתקופות ההיסטוריה ידוע מתוארך 2500-1500 שנים לפני הספירה, בציוויליזציה המסופוטמית. הם השתמשו בזכוכית לזיוף תכשיטים כולל חרוזים צבעוניים בצורות וסגנונות שונים. אף אל פי שטכניקת ניפוח הזכוכית הופיעה בתקופה ההלניסטית של רומא העתיקה. הטכניקה המכונה “מילפיורי” נוצלה ליצירת דפוסים ייחודיים על כלי חרס ותכשיטים. טכניקה זו מתה במהרה ומאוחר יותר הגיחה שוב לעולם המודרני. טכניקת מילפיורי עד היום מתורגלת לעיצוב באנגים!
הבאנג הראשון
עדות לצינורות אדמה (שיטה שבה דחפו צינור לאדמה ועישנו מקטרת מהחור בצד השני) התגלו באזורים הנידחים של אפריקה. זה מצביע על כך שנעשה שימוש בסוגים שונים של מכשירי עישון הדומים לבאנג וזה הופך את אפריקה למקום המוצא הראשון של מקטרות הבאנג. עם זאת, לא רק אפריקה מציעה שימוש בבאנג. השימוש בבאנג בהחלט לא התחיל בתרבות המודרנית. בשלב מסוים ההוכחה המוקדמת ביותר של שימוש בבאנג בעולם העתיק הייתה בסביבות שנת 1400 לספירה. ארכיאולוגים מצאו באנגים בתוך קברים באתיופיה. הם מצאו 11 באנגים באחד הקברים ורבים מהקברים הורחבו מתחת לאדמה כדי לסנן ולקרר את העשן. הבאנגים האתיופיים היו מכשירים פשוטים למדי. הם נוצרו על ידי שימוש בסרט הדבקה ובקבוקים שהיו עשויים מקרני חיות וכלי חרס. הם דומים מאוד ל”באנג גרביטי”.
במרכז אסיה משמעות המילה “באנג” היא “בואנג” בתאילנדית, וזה מתאר באנגים מבמבוק שהיו נפוצים במרכז אסיה. הבאנגים הפכו לפופולריים במיוחד במאה ה-16. הבאנגים דומים מאוד למקטרות עישון ו”מקטרות נרגילה”, שהם היו די מפורסמים במרכז אסיה באותה תקופה. הבאנגים הפכו פופולריים בגלל שושלת מינג בסין, הם נהגו להכניסו מים לבאנגים. גרסה רגילה עשויה מבמבוק הייתה בשימוש על ידי אנשים פשוטים בעוד שהגרסה האלגנטית יותר שימשה את מעמד הסוחרים העירוניים והאצולה הסינית. אם אתם חושבים שאתם מהדור המגניב שהמציא את הבאנגים אז דעו לכם שיורש עצר סיני בתקופת שושלת ג’ג’יאנג, בשם הקיסרית סיקסי נמצאה קבורה עם 3 באנגים! בבאנגים השתמשו בעשבי תיבול יבשים ובטבק. הטכניקה הזו של עישון עשבים יבשים התפשטה כמו אש בשדה קוצים על פני דרך המשי. את/ה עשוי להאמין שעישון עשבי תיבול יבשים היה ידוע רק על ידי תושבי מרכז אסיה ואפריקה. עם זאת, חפירה שנערכה לאחרונה ב-2013 של קורגן ברוסיה גילתה כי ראשי השבטים של שבט החרמש האיראני-אירו-אסייתי אכן עישנו גראס ואופיום לפני כ-2400 שנה. יתר על כן, הבאנגים היו מורכבים מזהב וזו העדות המוקדמת ביותר לשימוש בבאנג.
צמיחת תעשיית הבאנג כיום ברחבי העולם ותרבות עישון הגראס השתנתה בהשוואה לתקופת דרך המשי. כאשר הטבק הפך לייבול מזומנים הפופולריות של הבאנג עלתה באופן דרמטי בהתאם. למרבה המזל תעשיית הזכוכית הייתה בשיאה באותה תקופה. בין שנות ה-60 ל-1970, באנג הזכוכית נוצר. אדם בשם בוב סנודגראס תרם רבות לפופולריות של הבאנגים. הוא הפך במהירות לפנים של הבאנגים מזכוכית במקום. בוב השתמש בזכוכית בורוסיליקט להכנת באנגים, שהיא צורת הזכוכית הטהורה והעמידה ביותר. יתרה מכך, סונדגראס פיתח שיטת ריתוך שנקראת “fuming”, תהליך זה משתמש בזהב וכסף כדי לרתך צבעים על זכוכית בורוסיליקט. חומרים חלופיים כמו צינורות עץ, קרמיקה, סיליקון בלתי שביר, אקריליק שקוף נמצאים גם בשימוש יום יומי להכנת באנגים. עם הזמן הבאנגים השתנו מאוד והם נהיו זמינים בגדלים שונים ממיני באנגים ועד באנגים גדולים ומסיביים. באופן טבעי, הקטנים יותר זולים יותר בהשוואה לבאנגים הגדולים. עובי הזכוכית, הסגנון, יצירות האמנות, המורכבות וכו’ ממלאים תפקיד מפתח בקביעת ערכם. הנה כמה סוגים מהבאנגים הפופולריים ביותר שקיימים ומה משמעותם.
באנגים עם פרקולטור – פקרולטור כשמו זהו פילטר נוסף המורכב או מוכנס לבאנג על מנת לסנן ולקרר יותר טוב את האוויר שנשאף.
באנגים מבעבעים (בובלר)
מיני באנגים – באנגים במידה קטנה מאוד אשר נוחים לנשיאה והסתרה.
תוצרת בית – הבאנג הקלאסי עם מבחנה שכולם מכירים.
“גרביטי באנג” – באנג הבנוי על שיטה של השוואת לחצים. נעזרים במיכל חיצוני ובאנג ללא תחתית. פעולת העישון נעשית כאשר מעשנים את הבאנג כשהוא מעל המיכל ובקו המים, ובו בזמן שרוצים לשאוף את העשן מורידים את הבקבוק לתוך מיכל המים ובכך לחץ המים מעלה את העשן ללא מאמץ ישירות לריאות המעשן.
באנגים לדאב או אסדות נפט בשמם המקצועי בחו”ל oil rigs – משמשים לעישון חתיכות דאב אשר בשבילו הונדס ראש מבחנה רחב עם קיבולת להכלת החומר.