מכשירי אידוי הם מכשירים המאפשרים לכם לאדות קנאביס תרתי משמע במקום לעשן אותו. אנחנו לא מדברים כאן על מדע בדיוני אמיתי.
ישנם כמה חסרונות של אידוי. ראשית, לא נעשו מחקרים רבים על ההשפעה הבריאותית של אידוי, כלומר מעט ידוע על השפעותיהם לטווח הארוך.
חסרון נוסף הוא פניותם לקהל הלא מעשנים. המבקרים טוענים כי זמינות מכשירי האידוי עשויה לגרום לאנשים רבים יותר להשתמש בקנאביס לאחר שידחו את הרעיון של עישון טבק.
בסך הכל נראה כי רוב המומחים מסכימים כי אידוי הוא חלופה בטוחה ובריאה יותר לעישון. שאלה ענקית שנשאל גם היא אם הוופורייזר בטוח יותר מעישון והתשובה הקצרה היא אולי.
האמת היא שהדרך שבה הדברים נעשים בימינו, שום דבר לא באמת “בטוח”. אתה בעצם צריך לבחור באפשרות הפחות מסוכנת וללכת איתה.
מאיידים עשויים להמיר 46% מה- THC מתוך מה שמצוי בוופריזור. ועם הג’וינט אנחנו מדברים על פחות מ -25% מ- THC. אני לא מדען טילים, אולם הפער העצום הזה קשור באופן פוטנציאלי לאמת שצמח קנאביס ישרף בטמפרטורה של 392 °.
מה לגבי הג’וינט ? הג’וינט עשוי להגיע לטמפרטורה העולה על 2,000 מעלות. עם זאת, מכשירי אידוי – הם נועדו לפגוע בנקודה המתוקה של כ- 338 מעלות – מעט מעל 285 ° הדרושים להתאדות קנבינואידים.
ישנן שתי דרכים בהן מאיידים מפיקים את החומרים הפעילים מהחומר (טבק, מריחואנה וכו ‘) והופכים אותם לאדים:
הולכה. זה המקום בו חומר הצמחים שלך מתחמם על ידי מגע עם משהו שכבר חם.
הולכת חום. זה כשננשף אוויר חם על חומר הצומח על מנת להפוך אותו לחם.
הולכה – הייתה השיטה הראשונה, והיא עבדה בצורה הגונה, אך היא סבלה מפגם תכנון גדול.
כיצד עובד מכשיר האידוי הוא מעביר חומרים פעילים של חומר הקנאביס מבלי לשרוף אותו דרך תא האידוי. שיטת ההולכה הצליחה לחמם רק את חלק אחד מהתערובת מה שהשאיר הרבה מהשמן ללא ניצול.
הגברת החום תכסה יותר שטח, אך אז היא תחמם יתר על המידה את החלק שהיה למעשה במגע עם החומר החם עד שלפעמים הגיע לכדי בעירה. ברור שזה מבטל את מטרת האידוי ולא היה יעיל עד כדי כך.
לעומת זאת שיטת הולכת חום הרבה יותר אמינה. מאחר שהם השתמשו באוויר מחומם כדי להרתיח את שמן הקנאביס ולכן מקבלים אידוי אחיד הרבה יותר, כאשר אפילו חלקים מהצמח המצויים במרכז המסה נחשפים לחום.
עם זאת, הם גם נוטים להיות נשלטים תרמוסטטית מכיוון שהתאמת טמפרטורת האוויר קשה הרבה יותר, ולכן הם בדרך כלל יקרים יותר כתוצאה מכך.
